שלומי קאקון
שירה וגיטרות
עם כמעט 30 שנות ניסיון בתעשייה בתחום המוסיקה, שלומי קאקון הוא ממייסדי הלהקה.
להגיד שהוא נלהב ממוזיקה זה אנדרסטייטמנט רציני.
אם הוא לא עסוק בעבודה עם הלהקה והפרויקטים שלו הוא יימצא דרך לעודד ולתומך באחרים כדי לקדם את כישרונותיהם המוזיקליים.
בהנחיית לילות ג'אם ובמות פתוחות בישובים מקומיים בפרפריה, קאקון אוהב לעמוד מאחורי מוזיקאים ואמנים אחרים וליצור עבורם את המרחב המוזיקאלי שלהם.
את תחילת דרכו במוסיקה התחיל עוד בילדותו כשישב ערב ערב לרגלי אביו בזמן שהיה מתופף בחפלות בין בתי הוותיקים של תושבי שדרות.
את המועדון הראשון שלו פתח בגיל 13! שם נתן במה פתוח ללהקות שיצאו משדרות ובניהם כנסיית השכל, אצולת הכאב, קובי עוז, חיים אוליאל ומוסיקים מדהימים נוספים. אחרי עשרות פרויקטים שונים ומגוונים בהם לקח חלק, היום הוא יותר משמח לחזור למקום ילדותי שם הכיר את משינה על כל שיריה.
לטענתו, משינה הייתה ונשארה חלק עצום מחייו והיא זו שגרמה לו להיות מוסקאי, אז לנגון ולשיר בהרכב מחווה למשינה זה הגשמת חלום.
יובל טרגר
קלידים וקולות
יובל מנגן בקלידים
התחיל באורגן עוד בגן הילדים
תורם בנגינה, ריקודים וקולות
ובין השירים לוגם גם כמה קולות (זירו)
יש לו ניסיון בנגינה בהרכבים
של חומרים מקוריים וקאברים אהובים
גם עם מוכרים הוא ניגן מעט
ירמי, חמי, בתהילה נגע כמעט
הוא מציע רעיונות וחופר כמעט כמו טרקטור
מצד שני הוא לא רוצה שיחשבו שהוא דיקטטור
את משינה הוא הכיר בקלטה עם הקופים
לדעתו באלבום הזה יש לא מעט שירים יפים
אבל האלבום שלרוב שומע וגם עכשיו
"העמותה לחקר התמותה" שהוקלט רובו בלייב
בבוקר הוא בדיי ג'וב, בלילה רוק אנד רול
להופיע על במות אוהב יותר מכל
הוא מחבב את אבנר חודורוב הקלידן המהולל
אך את תמיר קליסקי אוהב יותר אבל
אתניקס ומשינה 2 להקות ענק
ובככל את כל הרוק מאחיו הגדול ינק
אם רק תתנו לו הזדמנות אין גבול גם בשמיים
אז עד שנחרוש את הבמות אפשר להתראות בחדר החזרות בינתיים.
יובל מנגן על עוד כלים, כותב, מלחין ושר
אלה הדברים שעושים אותו מאושר
וחוץ ממשפחתו מה שממלא אותו באהבה
לנגן עם החבר'ה שירים של משינה במחווה
גיא דביר
גיטרה חשמלית וקולות
גיא נכנס לעולם הגיטרות בגיל 15 ולא הצליח למצוא את הדלת החוצה מאז ועד היום. הוא מנגן, מלחין ושר, חובב מוזיקה באשר היא, מרוק כבד עד טכנו קליל, כאילו מדובר בתחביב קולינרי ולא מוזיקלי.
החיבור שלו עם משינה היה כבר מגיל צעיר והוא כבר השתתף בעבר בקאברים רבים של שירי הלהקה.
בקיצור, אם יש משהו שגיא יודע לעשות טוב, זה לתפוס גיטרה ולהרים גבה בציניות כשמישהו אומר לו "נו, תנגן משהו שקט".
תומר קרול
גיטרה בס
ביום – בנקאי היי-טק רציני.
בלילה – פריק מוזיקלי, בעיקר בז'אנרים אלטנרנטיביים ליודעי ח"ן.
תומר, שהינו בוגר מועדון הפינגווין המיתולוגי, צורך מוזיקה בסגנון הזה בערך מהיום שבו עמד על דעתו (מחוזות הגוטי, אינדאסטריאל, דארק ווייב, פוסט פאנק וניו ווייב). כתקליטן חובב, תומר "מבליח" מידי כמה חודשים בסט תקלוט בועט ובלתי מתפשר במועדוני המחתרת של תל אביב. משינה החלה את דרכה במועדון הפינגווין, לצד המון להקות שוליים מעולות שפעלו בסצינה המקומית בתחילת שנות השמונים. עוד כילד, תומר היה תופס מחבט טניס ומנסה לשחר ב"אייר גיטר" את תפקידי הבס המעולים של בנסון. לצד התענוג שבניגון השירים של משינה, זו זכות גדולה במיוחד להיכנס לנעליו של אחד הבסיסטים המוערכים והחשובים ביותר שצמחו בסצינה המקומית.
שי וישקי
תופים וקולות
עם כמעט 30 שנות נגינה בהרכבים שונים, שי וישקי הוא התופאי בהרכב.
הנגינה היא תראפיה עבורו ולכן מדובר בהנאה גדולה שמעניקה משוב חיובי וחיוני.
לנגן יחד עם שאר הנגנים, את שירי משינה זו חוויה טובה, שמחד מחזירה אותנו לתקופת הנעורים
ומאידך מזכירה לנו שישנה מוסיקה שלא נס ליחה.